על גישור גירושין

בתחום המרתק של חקר מערכת העצבים, נהוג לחלק בין שתי מערכות נפרדות הקיימות בגוף האדם, כמו גם בקרב בעלי-חיים אחרים בטבע: מערכת העצבים הסימפטטית, והמערכת הפרא-סימפטטית.
הראשונה אחראית על התנהגותנו במצבי הישרדות קיצוניים, והיא מופעלת כאשר הגוף מזהה כי הוא נתון בסכנת חיים. במצבי הסכנה הללו, המערכת תפעיל לרוב אחת משתי אסטרטגיות אפשריות, הידועות בכינויין Fight or Flight, לחימה או בריחה (וישנה גם אסטרטגיה שלישית, ידועה פחות, של Freez, קפיאה במקום, או העמדת פני מת). כאשר המערכת הסימפטטית מופעלת, קצב פעימות הלב משתנה, זרימת הדם מתגברת, האישונים מתרחבים והחושים מתחדדים. כל התגובות הפיזיולוגיות הללו נועדו לאפשר לנו לבצע את אסטרטגיות ההישרדות ולהיחלץ מהסכנה.
המערכת השנייה, הפרא-סימפטטית, נועדה לווסת את התנהגותנו במצבי רגיעה, כאשר לא נשקפת סכנה. פעולות נחוצות, שאף הן הכרחיות להישרדות, כגון אכילה, עיכול, רבייה או הנקה, מתאפשרות רק כאשר הגוף נמצא במצב רגיעה, כאשר הגוף מפעיל את המערכת הפרא-סימפטטית.
בקרב בני אדם, וזה קצת פחות ידוע, הדבר נכון גם לגבי תכונות חיוניות כמו סקרנות ויצירתיות, שיכולות להיות מופעלות וזמינות לנו רק בהיעדר תחושת סכנה.
דבר נוסף שמאפיין את בני האדם, בשונה משאר החיות, הוא שהם יכולים ואף נוטים להפעיל את המערכת הסימפטטית גם כאשר לא נשקפת סכנה ממשית לחייהם. אומנם במקרים כאלה המערכת תופעל "בווליום נמוך", אך היא עדיין תפעל. מערכת העצבים האנושית עשויה לזהות סכנה בקנס של העירייה, באיחור לפגישת עבודה או אפילו בסיטואציה חברתית מלחיצה.
כלומר, האדם נכנס למצב תודעה הישרדותי, גם כשלא נשקפת סכנה ממשית לחייו.
התופעה הזו נפוצה במיוחד בהקשר של הדרמה הקשורה לסכסוך בין בני אדם. ברוב הסכסוכים, הדברים לא נשארים רק ברמת אי-הסכמה גרידא, ניגוד אינטרסים שאפשר להתבונן בו במבט כביכול נייטרלי. רוב הסכסוכים נוטים להפוך למאבקי כוח דרמטיים, שמפעילים מאוד חזק את המערכת הרגשית ואיתה את מערכת העצבים.
הדרמה של הסכסוך מכניסה אותנו שלא במודע למצב של Fight or Flight, ואת האדם שמולנו, שלא מסכים איתנו, אנו מזהים כסכנה ממשית לשלומנו. זהו השלב שבו נתקשה מאוד לגשת אל הדברים עם סקרנות, לחשוב על פתרונות יצירתיים או בכלל – לזהות אפשרויות. מתוך הדרמה של הסכסוך נוכל לראות רק ניצחון או הפסד, צד צודק וצד טועה. ומכיוון שמי שמולנו מזוהה כאיום ישיר עלינו, אנו עשויים לייחס לו גם כוונות זדון ורוע.
את ה-Fight, אסטרטגיית המאבק, כולנו מכירים היטב. אבל בסכסוכים אנושיים האסטרטגיות משמשות לרוב בערבוביה. אסטרטגיית ה-Flight , הבריחה, תבוא לרוב לידי ביטוי בחוסר היכולת של הצדדים לשמוע זה את זה, לתקשר זה עם זה. כאשר אנו באותו מצב תודעה הישרדותי, גם אפשרות זו אינה זמינה לנו.
אסטרטגיות בריחה יכולות לבוא בצורה של הימנעות משיחה, קושי להתבטא, חוסר כנות, "טיפולי שתיקה" למיניהם ו"ברוגז". בשורה התחתונה, התקשורת נפגעת מאוד.
אבל האם קיימת עבורנו גם דרך אחרת? האם אפשרי להיות במצב של סכסוך, מבלי שהמערכת הסימפטטית תקבע את הטון? האם ישנה דרך לגשת אל אי-ההסכמות והפערים שבינינו מתוך סקרנות וחשיבה יצירתית? האם יש לנו גם אפשרות לראות את הסכסוך שלנו לא רק בצבעי שחור-לבן, אלא לזהות בו גם תרכובת צבעים מגוונת יותר? לראות תמונה מורכבת?
הפנייה לתהליך גישור מרמזת שכן.
בחדר הגישור אנו מנסים לגשת אל הסיטואציה באופן מפוכח שבהדרגה מאפשר לזהות את ממדיה האמיתיים של הסכנה. אמנם דברים כבדי משקל בחשיבותם עומדים על הפרק, אבל איננו נמצאים בסכנת חיים. חשוב לנו לחקור אפשרויות נוספות ליישוב המחלוקת מלבד מאבק או בריחה, ולאתר פתרונות יצירתיים מעבר למנצחים ומפסידים, טובים ורעים,
האפשרות הזאת נצרכת במיוחד כאשר המגושרים הם בני משפחה, וביתר שאת כאשר מדובר בגירושין. טובת הילדים, שבניגוד לזוג שמתגרש אינם יכולים להתגרש מהוריהם, ואדרבה, הם זקוקים בכל מובן לשני הורים אוהבים ומתפקדים – מניעה את המתגרשים למצוא ולאתר אפשרויות נוספות, שלפעמים מצריכות ראייה מורכבת וחשיבה יצירתית – איכויות שאינן זמינות בהלך הרוח ההישרדותי שבדרך כלל מתלווה למאבקים. לכן עלינו למצוא דרך לווסת את המערכת כך שתפעל באופן שמשרת אותנו ואת רצונותינו האמיתיים.