את עולם הגישור גיליתי לראשונה דווקא מן הצד השני, בתור "מגושר". לאחר כ-20 שנות נישואין התגרשתי במסגרת הליך גישור מקצועי. כך למדתי להכיר מקרוב את כוחו של הגישור ואת הפוטנציאל שיש בו להיטיב עם אנשים שעוברים שינויים משפחתיים מורכבים ולפתור מצבים סבוכים של סכסוך בין אנשים קרובים.

סכסוכים וסיטואציות מורכבות בין אנשים ריתקו אותי מאז ומתמיד, את חלקם גם חוויתי על בשרי. הייתי אומר שהרבה מהתחנות בחיי תרמו והובילו לבחירה שלי להיות מגשר. שנים רבות של ניהול והקמת בתי ספר בחינוך הפתוח (חינוך דמוקרטי וחינוך דיאלוגי) הפגישו אותי עם הרבה מאוד סוגים של אנשים, החל מפקידים ומנהלים במשרדי ממשלה, דרך אנשי כספים, אנשי הנדסה ואדריכלות, ביטחון ובטיחות, פקידי מועצה, ספקים ונותני שירות למיניהם, וכלה כמובן באנשי החינוך, בהורים ובילדיהם. כך יצא לי להכיר מקרוב מגוון רחב של סוגיות אנושיות וסיטואציות מורכבות בין אנשים בקהילה, במשפחה ובעולם העבודה. המפגשים הללו לימדו אותי, בין השאר, על חשיבותם הרבה של האמון וההקשבה ומקומם החיוני במערכות יחסים. למדתי, לפעמים בדרך הקשה, שעל מנת לפתור וליישב סכסוכים יש צורך בגמישות, פתיחות, יכולת התאמה למצבים משתנים, ראיית מצבים מזוויות שונות וחשיבה מחוץ לקופסה. הבנתי שגם במקרים שאי אפשר להימנע מהסכסוך, אפשר ללמוד איך להתנהל בתוכו בצורה יותר מיטיבה ופחות הרסנית.
דרך גישת החינוך הדיאלוגי למדתי להכיר את הקסם שבמפגש – מה קורה כאשר בני אדם מצליחים באמת לפגוש זה את זה ולהקשיב באמת, גם כאשר זה צורם ולא נעים. גיליתי שלמפגש אמיתי ופורה יש את הפוטנציאל לרפא הרבה מאוד מהמצוקות המוכרות לנו. וגם בסכסוכים – אם מצליחים לקיים דיאלוג אמיתי מבלי להתדרדר לויכוח של הורדת-ידיים, אנו עשויים לגלות שמחכה לנו תוצאה טובה ומיטיבה, הרבה יותר מזו שהיינו משוכנעים שאנו רוצים להשיג.
מתוך הבנת הפוטנציאל העצום של הגישור להיטיב עם בני אדם כיחידים וכחברה, החלטתי להפוך את הגישור לעיסוק מרכזי בחיי.
כיום אני מגשר מקצועי ומוסמך, ומלבד תחומי המשפחה והגירושין שבהם התמחיתי, אני גם חבר ברשימת המגשרים של בתי המשפט ומגשר בתביעות קטנות. בנוסף, אני מנהל את מרכז הגישור הקהילתי בגבעתיים ומנחה בביה"ס לגישור של קבוצת 'גומא-גבים'.
לצד העיסוק שלי בגישור, אני גם אב לארבעה ילדים נפלאים, מוזיקאי, ומורה דרך בארץ ובחו"ל.